Chasidut על שמואל א 9:5

עוד ביאור על המדרש הנ"ל (ויק"ר כ"ו ז') הראה הקב"ה למשה דור דור וכו'. דהנה נראה לומר על מה שהובא (בשמואל א' ט' ה) עובדא דאתונות בשאול, וגם מה שדבר עם נערו כי עזב אבי את דבר האתונות לדאג לנו. נ"ל על פי מ"ש ביערות דבש (חלק ב' דף טי"ת עמוד ג') הטעם אהא דמרדכי שהיה אביו מבנימין ואמו מיהודה (מגילה י"ב ע"ב), כי איתא ברז"ל (ב"ב קכ"ג ע"ב) דאין זרעו של עשו נופלים אלא ביד בניה של רחל, והוא כי עשו יש לו שכר כיבוד אב, אבל איך יתכן הלא ציער את אביו במה ששלח אליפז אחר יעקב להרגו. אמנם גם שבטי יה לא חסו על צער אביהם במכירת יוסף, אך יוסף ובנימין לא היה ידיהם במעל הזה, על כן זרעו של עשו נופל בידם, כי למולם אין לו זכות כיבוד. אמנם עוד זכות יש לעמלק מצד תמנע אמו שבקשה להתגייר ולא קבלה יעקב ונעשית פלגש לעשו (סנהדרין צ"ט ע"ב). אך ידוע דאיתא במדרש על יהודה, למוד אותו שבט לקבל גרים, תמר, בועז, רות וכו'. ואם כן יהודה תיקן חטא תמנע כי הוא מקבל גרים, ולכן בא מרדכי אביו מבנימין להכניע כח של המן במצות כיבוד, ואמו מיהודה שמקבל גרים, עד כאן דבריו ז"ל ודפח"ח. והנה לפי זה ענין האתונות היה סיבה למלכותו, והבן. ועל פי זה יבואר מלך הראשון שיעמוד על בניך, דודאי הא שזכה בנימין להעמיד מלך ראשון, הוא משום טעם זה של זכות כיבוד אב, אם כן ידקר בחרב דהוא ברכתו של עשו אתמהא. ועל זה השיב לו יתברך (ויקרא כא א) אמור אל הכהנים שהרג נוב וכו', ונמצא על ידי זה נדחו כמה אלפים גרים, ועל כן חיזק חטא הקדום בענין תמנע, ומה שויתר כאן בענין כיבוד אב, חיסר כאן בענין תמנע, ודוק.